נדבר שירה, נקרא, נשהה במחיצתה, ננסה להבינה מבלי שתתפורר, נעז, נתנסה, נשתטה, נכתוב, נתערבב קצת עם עוד דברים: אומנויות אחרות, אחד עם השני, כדי ללכת על מנת לשוב אליה, ולכתוב, נשתף, נגלה איך בעצם כבר השתמשנו בה.
"קלאס", ספרו של חוליו קורטאסר הנחשב לרומן הארגנטיני הגדול של המאה ה-20, הוא פארק שעשועים עשיר, חצוף, נועז ומרתק לכותבי פרוזה. בסדנה נקרא ביחד קטעים מהספר, ומתוך כך נבחן וגם נתנסה בהיבטים אחדים של כתיבת פרוזה, ובהם:
עבודה על הסיפור, על עיצוב דמויות, על הסטורי בורד, על הקומפוזיציה, ועל העברת הנרטיב מבחינה ויזואלית,
במטרה להבין וליצור את הדרך ליצירת ספר מאויר או נובלה גרפית.
סוגות המסה והזכרון (מֶמוּאָר) הן מרחב כתיבה מיוחד של התנסות, תהייה ותעייה ולעיתים גם מחוז מאופק, בוקע-לב, של התרסה וקינה. המסה והממואר נוטות לשזור זיכרון אישי בזיכרון תרבותי, פוסעות בשביליו הלא פתורים של ההרהור ויוצרות זיקות בין הפואטי וההגותי.
בסדנה נקרא ונכתוב טקסטים מכמה סוגות סביב סיטואציות טיפוליות, נבחן היבטים שונים של כתיבה מתוך ובעקבות טיפולים, נחדד את ההבדלים והגבולות בין כתיבה טיפולית לכתיבה יוצרת, ומתוך כך גם ננסה לחוות את כוחה המרפא של הספרות עבור "המטפל הפצוע".
בין טכניקה לאינטואיציה; בין מסירות, או אולי שקדנות, לידע והנאה, הנעה; מונח תרגום השירה. ננסה לאחוז במשולש המסתורי הזה מכל קצותיו. ללכת לאיבוד ולמצוא, לקרוא, להכיר, להתקרב, להציץ לתרגום מאחורי הקלעים, להתנסות ולשתף
מהו סגנון של מספרת? כיצד אנחנו יכולות לעצב בכתיבה קול מובחן? מה חשיבותו של הסגנון כמושג יסוד במלאכת הכתיבה? באיזה אופן הכתיבה מיוצרת מקול, או באיזה אופן הקול כופה את עצמו על הכתיבה?